גמרא
פירוש
לוֹ וּמוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה.
אאָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ קַיֶּימֶת הָיְתָה וּמֵתָה הַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר וְהָאַחֲרוֹן אֵין מַמְזֵר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בקרובות שניה. שאינן קרובות אשתו שתאסר בהן, כגון בתה של שניה. הראשון. כשהיתה אשתו קיימת. ר׳ יוסי אומ׳. בגמרא מפרש. וגיסו. בעל אחות אשתו, כלומ׳ שזו שנשא היתה אשת איש, ובאו שני עדים ואמרו לו מתה אשתך, ועד אחד העיד לגיסתו שמת בעלה, ונשא אשת גיסו שהיתה אחות אשתו, ואחר כך באו שניהם אשתו וגיסו. אשת גיסו. אסורה לבעלה וטעמ׳ מפרשי׳ לקמן. ואשתו שריא ליה. דאשת גיסו לא בעיא גיטא מיניה שנאסרה אשתו עליו משום אחות גרושתו. ולא אמרי׳ נמי מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו. משום אותה ביאה של זנות שזינתה עמו. תאסר אשתו עליו. משום שזנתה אחותה עמו, כדמוכחינן לקמן מאותה. והני תרי מילי אתא לאשמועי׳ מתניתין. ולא אמרי׳ וכו׳. דתבעי גיטא מיניה כדי שתהא אשתו שהלכה אסורה לו משום אחות גרושתו. לימא מתני׳. דמשמע דלא בעיא גיטא מיניה דלא כר׳ עקיבא. מאשת איש. אוקימנא לעיל1 חוץ מאשת איש כלומ׳ כשנשאת בשני עדים אפי׳ הכי בעיא גיטא ואסורה לבעלה, ולא אמרי׳ מאי הוה לה למעבד ותהוי כאנוסה. ושניסת על פי ב״ד. כלומ׳ בעד אחד. וטעמ׳ דצריכות גט, גזירה שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שיני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט. אבל שאר עריות אין היתר לאסורן על ידי גט, וליכא למימר הכי. אף אשת אח. קס״ד דר׳ עקיבא מן הנשואין קאמ׳, כגון שנשא אחיו אשה והלך למדינת הים ושמעו בו שמת ויבמה ואחר כך בא. וכן נשא אשה והלכה למדינת הים והעידו שנים שמתה ונשא אחותה ואחר כך באתה. ואע״ג דלא פקע אסורן בגיטא, דאשת אח אסורה לעולם אפי׳ גרשה או מת האח, ואחות אשה אסורה לעולם בחייה אפי׳ נתגרשה, אפי׳ הכי קניס ר׳ עקיבא לאצרוכינהו גיטא. ולאו מי אתמר וכו׳. דבהני דמוסיף ר׳ עקיבא דבעו גיטא משום דלא למרו אשת איש יוצאה בלא גט, דמיירי שלא נשאו אלא קדשו, ואמרי על תנאי קדש הראשון ולא נתקים ובדין נשא שיני. ומשום הכי צריכה גט משיני ואסורה לראשון דאמרי אשת אחיו הוא נושא, וכל שכן לשיני דאשת הראשון היתה. וכן נמי באחות אשה אמרי תנאי היה בקדושין וכדין נשא אחותה, משום הכי בעיא גיטא. ואסור בשתיהן, בראשונה משום גזירה דאמרי השניה היא אשתו גמורה, ובשניה משום שהראשונה היתה אשתו גמורה. אבל במתני׳ מיירי שנשאה, וכולי עלמ׳ ידעי שזו שהלכה אשתו היתה, ונאסרה עליו אחותה כל זמן שאשתו קיימת. דליכא למימר תנאי היה בנשואין ולא נתקים, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ומדבעל אחולי אחליה לתנאיה...2 עדים שהעידו שמתה וביאת זנות היתה. ואינה צריכה הימנו גט [ואסורה] עליו משום אחות אשה, כדאית׳ במתני׳, ואשתו מותרת לו שאינה נאסרת בשכיבת אחותה, ונאסרה לבעלה לעולם. והוי יודע, שכל אשה שנשאת, לא שנא על פי עד אחד שהורוה ב״ד לינשא, ולא שנא מעצמה על פי שני עדים, ואחר כך בא בעלה, מן התורה שריא לבעל ולבועל אם מת בעלה או גרשה, שאין לך אונס גדול מזה ושניהם שוגגים הם. ומדרבנן הוא שנאסרה לבעל, ולאו משום שנאמר דהוה לה כזינתה ברצון, אלא משום גזירה שמא יאמרו גירש ראשון הואיל ונשא שיני. ואם אתה אומר שתחזור לבעלה הראשון כשגירשה שיני, אמרי שזה החזיר גרושתו משנשאת. ומזה הטעם היה לנו לאסרה עליו גם כן אם נתקדשה לאחר אעפ״י שלא נשאה, דמחזיר גרושתו מן הארוסין נמי אסורה. אלא הואיל ולא עשתה שום אסור, שהרי לא נבעלה לו, לא קנסוה רבנן דנימרו הכי, אלא תלינן דאמרי תנאי היה בקדושיה ולא נתקים, ונמצא שהראשון יכול להחזירה שהרי לא נתקדשה ואינה צריכה גט כלל. ואם מת או גירשה מותרת לשיני. אבל כי נשאת, הואיל ועשתה עבירה דהא נבעלה, אעפ״י ששוגגת היא, קנסוה רבנן דלימרו אינשי גירש זה ונשא זה, ולא תלינן דלימרו שלא גרשה אלא העידו עדים שמת בעלה ומפני זה נשאה, כדאסיקנא לעיל. ולשיני נמי שריא מן הדין אם מת בעלה או גירשה, ולא היתה צריכה גט ממנו כשבא בעלה, דזנות בעלמא הוא. אלא הואיל ותלינן דלימרו גירש זה ונשא זה, אי אתית לאפוקה בלא גט אמרי אשת איש יוצאה בלא גט. והואיל וחיישינן להכי, ברישא בעיא גיטא משיני, דהא אנן חשבינן דאשתו גמורה היא, שהרי גירש ראשון קודם שנשא שיני והדר מגרש ראשון, ואי הדר שרית לה להאי שיני, אמרי הואיל והדר וגרשה ראשון הדר קדשה אחר שגירשה שיני, ונמצא שיני מחזיר גרושתו משנתקדשה לאחר, דהא גרשה. ואפי׳ אם גירשה ראשון קודם שיגרש שיני, דגירושין דקמא הוו גירושין גמורין, דאשתו גמורה היא ומהנו בין קודם שגירש השיני בין לאחר שגירש השיני, דגירושין דשיני אינם אלא מפני מראית העין, אפי׳ הכי אסורה עליו לעולם, דהואיל ועבדה אסורא, דהיינו שנבעלה באסור קנסינן [לה וחיישי׳ דלמא] אחר שגירשה ראשון אמרי שזנתה עם השני במזיד [ו]לא העידו עדים [שמת בעלה ויאמרו] דאשת איש שזינתה מותרת לבועל. ואפי׳ תימא דהואיל דב״ד התירוה ליכא למימר הכי, אפי׳ הכי אמרינן דהואיל ונאסרה מחמת ביאתו לבעל, אע״ג דהוי משום גזירת מחזיר גרושתו כדכתבינן, קנסוה חכמים ואסרוה לבועל כי היכי דלא ליתו למשרי אשת איש שזינתה ברצון לבועל. אבל ר׳ שמעון סבירא ליה דהני מילי והני קנסי דוקא בנשאת בעד אחד על פי ב״ד, דהואיל וחכמים משום עגונא אקילו בה שיך בה קנסא היכא דבא בעלה, שאעפ״י שהתירוה היה לה שלא תנשא עד שתדע האמת. אבל היכא דנשאת בשני עדים לא שיך בה קנסא, דמאי הוה לה למעבד ולא עבדה, דניקנסה כשבא בעלה על שלא עשתה. אלא נשאר הכל בדין תורה, ואינה צריכה גט כלל, ותלינן דאמרי אינשי ראשון לא גירשה, וזה שנשאה שיני מפני שהעידו שנים שמת בעלה, ושוגגים הם ומותרת לבעלה, וכל שכן לשיני אם מת או גירשה. וקיימ׳ לן דליתא לדר׳ שמעון, כדאסיק רב פפא דלא עבדינן עובדא במאי הוה לה למעבד. והואיל ונשאת לא שנא על פי עדים או על פי עד אחד קנסי׳ לה דלימרו אינשי גירש זה ונשא זה, ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט או מחזיר גרושתו משנשאת. ומשום הכי אסורה לשניהם לעולם, ותצא מזה ומזה כדכתבינן. זהו הדין באשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת לזר. והיכא דאזלה רחל אשת ראובן למדינת הים עם שמעון בעל לאה אחותה ושמע ראובן בעל רחל בשני עדים שמתה רחל אשתו ושמעה לאה אחותה בעד אחד או בשני עדים שמת בעלה שמעון, ועמד ראובן ונשא לאה, ואחר כך באו שניהם רחל אשת ראובן ושמעון בעל לאה, קסבר האי תנא דמתני׳ דרחל שריא אראובן דאין שכיבת אחותה אוסרתה, ולאה אסורה לו משום אחות אשה. ואם מתה רחל מותר בלאה אם היא פנויה, דלגבי דידיה ליכא למתלי לשום מידי, דהואיל ואחותה קיימת לא היתה מותרת לו אעפ״י שגירשה ראשון, דאחות אשה אסירא עליה כל זמן שהיא קיימת, וודאי אמרי שעדים העידו שמת, ומפני זה נשאה. והואיל והיא קיימת זנות בעלמ׳ הוא ואינה צריכה הימנו גט, ועמדה עליו באסור אחות אשה. ואעפ״י שאינה צריכה גט מראובן נאסרה על שמעון אסור עולם. וטעמ׳ דמילתא דהואיל וגבי שמעון ליכא אסורא אחרינא אלא מפני שנשאת לאחר, לגבי דידיה מחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים. דהכא נמי אי שרית לה לדידיה אתו למימר שהחזיר גרושתו משנשאת, שהרי אין לך לעין בזה האסור בגופה של אשת ראובן אחותה, אבל אם באתה לאסור אשת ראובן עליו מפני שנשא אחותה, הרי אתה בקי באחותה. הילכך לא מחלפה באשה שהלך בעלה, דהא כולי עלמא ידעי דלאה נאסרה עליו משום אחות אשה, שהרי באתה רחל, נמצא שנשואי לאה אינן כלום. הילכך לא בעיא לאה גט מראובן ושריא ליה רחל אשתו, וקיימא עליה לאה באסור אחות אשה. והואיל ואין אסור אחות אשה אלא בחייה אי שרית3 לה לאה לראובן אחר מיתת רחל ולא מחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים. ור׳ יוסי פליג עליה כמו שנבאר לקמן. ותאסר. קס״ד דשכיבת אחותה במזיד אוסרת אשתו עליו, ובעי אעפ״י שזנה עם אחותה בשוגג תאסר אשתו עליו, דהואיל ובעל אחות אשתו נתלי לחומרא דלימא דאמרי אינשי במזיד בא עליה ואתי למישרא כי האי גונא, דומיא דאשה שהלך דמיתסרא לבעלה בשכיבת האחרון ואעפ״י שהיא שוגגת משום חששא דאמרי גירש זה ונשא זה ועכשיו מחזירה. דבמזיד. אם זינתה במזיד. בשוגג גזרו. משום חששא דקאמרינן. אבל הכא דאפי׳ במזיד שריא אין כאן מקום לגזור כלום.מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה)
הערות
1 צא, ב.
2 נראה שיש להשלים: אלא יאמרו שבאו עדים וכו׳.
3 אולי יש לקרוא: אישתרית.
הערות
Gemara
Peirush